גמרא
פירוש
וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מְזִימִּין אֶת הָעֵדִים אֶלָּא בִּפְנֵיהֶם כָּךְ אֵין מַכְחִישִׁין אֶת הָעֵדִים אֶלָּא בִּפְנֵיהֶם.
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן אִילּוּ הֲווֹ קַמַּן וּמַכְחִישִׁין לְהוּ הֲוָה הַכְחָשָׁה וְלָא הֲוָה מַשְׁגִּיחִין בְּהוּ דהוי לַהּ עֵדוּת מוּכְחֶשֶׁת הַשְׁתָּא דְּלֵיתַנְהוּ דְּאִילּוּ הֲווֹ לְקַמַּן דִּלְמָא הֲווֹ מוֹדוּ לְהוּ מְהֵימְנִי.
אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן אאוֹקֵי תְּרֵי לַהֲדֵי תְּרֵי וְאוֹקֵי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ מִידֵּי דְּהָוֵה אַנִּכְסֵי דְּבַר שָׁטְיָא דְּבַר שָׁטְיָא זַבֵּין נִכְסֵי אֲתוֹ בֵּי תְרֵי אָמְרִי כְּשֶׁהוּא שׁוֹטֶה זַבֵּין וַאֲתוֹ בֵּי תְרֵי וְאָמְרִי כְּשֶׁהוּא חָלִים זַבֵּין.
אָמַר רַב אָשֵׁי באוֹקֵי תְּרֵי לַהֲדֵי תְּרֵי וְאוֹקִי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת בַּר שָׁטְיָא וְלָא אֲמַרַן גאֶלָּא דְּאִית לֵיהּ חֲזָקָה דַאֲבָהָתֵיהּ אֲבָל לֵית לֵיהּ חֲזָקָה דַאֲבָהָתֵיהּ אָמְרִינַן כְּשֶׁהוּא שׁוֹטֶה זְבַן וּכְשֶׁהוּא שׁוֹטֶה זַבֵּין.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
בגמרא א״ל רב נחמן אילו הוו קמן וכו׳ דלמא הוו מודו וכו׳. ונראה דמה״ט גופא פליג ר״נ אעיקר מילתא דרב ששת וסובר דהזמה שלא בפניהם נמי נהי דלא הוי הזמה לחייב את העדים שלא בפניהם מ״מ הכחשה מיהא הוי לבטל העדות מה״ט דלמא אי הוו קמן הנך קמאי הוו מודו וכדאמר רבי אבהו בסמוך וק״ל:
בתוס׳ בד״ה אלא אר״נ וכו׳ ורשב״א אומר דהכא לא מוקמינן להו אחזקה כדאמרינן לעיל משום דאילו הוו קמן עכ״ל ואע״ג דלמה שפי׳ רשב״א גופא בדבור הקודם דברייתא איירי בשובר א״כ בלא״ה אין מקום לקושית התוס׳ כאן דאדרבה מה״ט דכל א׳ באה בפני עצמה ומעידה כ״ש שהשובר בחזקתו ולא מגבינן בשטרא מ״מ אכתי היא גופא קשיא דהא דדחקינן לאוקמי הברייתא בשובר היינו משום קושיא דתרי ותרי וא״כ לר״נ שפיר הוי מצי לאוקמי בשט״ח או בשטר מכר ואפ״ה מגבינן ביה כבשטרא מעליא משום דכ״א באה בפני עצמה ומעידה ומש״ה הוצרך רשב״א לפרש דלא מצי לאוקמי בשטר משום האי קושיא דלמא אי הוו קמן הוו מודו ומש״ה איצטריך לאוקמי בשובר כנ״ל. ובזה נתיישב דלא תקשי לפי׳ הרשב״א א״כ אמאי מייתי בגמרא מידי דהוי אנכסיה דבר שטיא והא לא דמי כלל דהכא עיקר טעמא משום דלמא אי הוו קמן הוו מודו וזה לא שייך בנכסי דבר שטיא ולמאי דפרישית א״ש דעיקר מילתא דהרשב״א אינו אלא לענין דלא מצי לאוקמי בשט״ח משום דלמא אי הוו קמן הוו מודו ומש״ה איצטריך לאוקמי בשובר. דלא שייך האי טעמא אלא מוקמינן לה אחזקה לגמרי כמו בנכסי דבר שטיא אבל אכתי קשה ות״ל דאפילו אי הוי אמרינן בבר שטיא דלא אמרינן אוקי אחזקה אפ״ה הוי א״ש בשובר דמוקמינן לעידי שובר אחזקת מטעמא דר״נ דכל א׳ באה בפני עצמה ומעידה כקושית התוס׳ ויש ליישב דבלא״ה נראה דהאי מידי דהוי אנכסי דבר שטיא ע״כ לאו ר״נ גופא מסיק לה דהא מייתינן מימרא דרב אשי ור״נ לא ראה את רב אשי אע״כ דסתמא דתלמודא מסיק לה וא״כ א״ש דמייתי לה כי היכי דתיקום שפיר אפילו לר״ח דפליג אדר״נ בהא דכל א׳ באה בפני עצמה ומעידה ודו״ק: רש״י בד״ה אא״כ קרא עליו ערער וכו׳ דאי לא קרא עליו ערער חיישי׳ דלמא ההוא גופא מזוייף הוא עכ״ל. ולכאורה נ״ל לפרש שיטת רש״י בזה כשיטת הרא״ש ז״ל שכתב דה״ה כשהוחזק בב״ד אפילו לא קרא עליו ערער מקיימינן ממנו והא דקתני קרא עליו ערער אורחא דמלתא קתני שלא היו רגילין לקיים שום שטר אא״כ קרא עליו ערער וא״כ מ״ש רש״י דאי לא קרא עליו ערער כוונתו דאי לא קרא עליו ערער א״כ לא הוחזק בב״ד מש״ה חיישינן שפיר דלמא ההוא גופא מזוייף הוא. אבל הש״ך בח״מ סימן מ״ו כתב דשיטת רש״י איירי דשטר זה שהוחזק בב״ד אין אנו מכירין חתימת הדיינים ומש״ה חיישינן דלמא הוא עצמו מזוייף כמ״ש התוס׳ לקמן דכ״א בד״ה עד ודיין אלא דלענ״ד סתימת ל׳ רש״י אינו מורה על כן ועוד דהשתא נמי אע״ג שקרא עליו ערער מאי מהני מאי שהוחזק בב״ד כיון שאין אנו מכירין חתימת הדייני׳ דלמא הוא גופא מזוייף ואי משום דחזינן ששקט הערעור א״כ אפי׳ לא הוחזק בב״ד כיון ששקט הערעור לקיים ממנו ולמאי דפרישית א״ש והנלע״ד כתבתי ושיטת הש״ך יש ליישב ואין להאריך:
קונטרס אחרון
אמר רב אסי אין מקיימין את השטר אא״כ קרא עליו ערעור ופירש״י דאי לא קרא עליו ערעור חיישינן דלמא ההוא גופיה מזוייף הוא וכתב הש״ך בח״מ סי׳ מ״ו בפי׳ רש״י דאע״ג שהוחזק בב״ד ונתקיים אפ״ה חיישינן שמא הקיום עצמו מזוייף. ולענ״ד לא יתכן לפרש כן כמ״ש בפנים אלא דיש לפרש כוונת רש״י כשיטת הרא״ש ז״ל דאי בלא קרא עליו ערעור מסתמא לא נתקיים בב״ד ע״ש: בתוספו׳ בד״ה ורבי יוחנן וכו׳ וא״ת ואמאי לא מצו חזו בכתבא ולאסהודי הא תנן בפרק גט פשוט עכ״ל. ולכאורה נראה ליישב קושייתם דהא דאמרינן בעלמא עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב״ד היינו דוקא היכא שכבר מסר השטר לבעל דבר דמסתמא נעשה כדין וכמי שנחקרה דמי. ומש״ה א״ש ההיא דגט פשוט כיון שראו העדים השטר ביד המלוה. משא״כ הכא היכא שאין זוכרין מעצמן פסול שמא לטופס בעלמא כתבו כן. והיינו נמי חששא דפ׳ ד׳ אחין. ואע״ג דבריש גיטין אמרינן בגט שיוצא מתחת שליח הבעל דמדאורייתא כמי שנחקרה עדותן בב״ד דמי התם נמי כיון שמסרו העדים הגט ליד הבעל מסתמא נכתב ונחתם כדין ואפשר שזהו בעצמו תירוץ ר״י שכתבו התוספות בסוף הדיבור שכל שטר שלא נכתב מדעת הלוה לא חשיב שטר כנ״ל ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בתוס׳ בד״ה אלא אר״נ וכו׳ ורשב״א אומר דהכא לא מוקמינן להו אחזקה כדאמרינן לעיל משום דאילו הוו קמן עכ״ל ואע״ג דלמה שפי׳ רשב״א גופא בדבור הקודם דברייתא איירי בשובר א״כ בלא״ה אין מקום לקושית התוס׳ כאן דאדרבה מה״ט דכל א׳ באה בפני עצמה ומעידה כ״ש שהשובר בחזקתו ולא מגבינן בשטרא מ״מ אכתי היא גופא קשיא דהא דדחקינן לאוקמי הברייתא בשובר היינו משום קושיא דתרי ותרי וא״כ לר״נ שפיר הוי מצי לאוקמי בשט״ח או בשטר מכר ואפ״ה מגבינן ביה כבשטרא מעליא משום דכ״א באה בפני עצמה ומעידה ומש״ה הוצרך רשב״א לפרש דלא מצי לאוקמי בשטר משום האי קושיא דלמא אי הוו קמן הוו מודו ומש״ה איצטריך לאוקמי בשובר כנ״ל. ובזה נתיישב דלא תקשי לפי׳ הרשב״א א״כ אמאי מייתי בגמרא מידי דהוי אנכסיה דבר שטיא והא לא דמי כלל דהכא עיקר טעמא משום דלמא אי הוו קמן הוו מודו וזה לא שייך בנכסי דבר שטיא ולמאי דפרישית א״ש דעיקר מילתא דהרשב״א אינו אלא לענין דלא מצי לאוקמי בשט״ח משום דלמא אי הוו קמן הוו מודו ומש״ה איצטריך לאוקמי בשובר. דלא שייך האי טעמא אלא מוקמינן לה אחזקה לגמרי כמו בנכסי דבר שטיא אבל אכתי קשה ות״ל דאפילו אי הוי אמרינן בבר שטיא דלא אמרינן אוקי אחזקה אפ״ה הוי א״ש בשובר דמוקמינן לעידי שובר אחזקת מטעמא דר״נ דכל א׳ באה בפני עצמה ומעידה כקושית התוס׳ ויש ליישב דבלא״ה נראה דהאי מידי דהוי אנכסי דבר שטיא ע״כ לאו ר״נ גופא מסיק לה דהא מייתינן מימרא דרב אשי ור״נ לא ראה את רב אשי אע״כ דסתמא דתלמודא מסיק לה וא״כ א״ש דמייתי לה כי היכי דתיקום שפיר אפילו לר״ח דפליג אדר״נ בהא דכל א׳ באה בפני עצמה ומעידה ודו״ק: רש״י בד״ה אא״כ קרא עליו ערער וכו׳ דאי לא קרא עליו ערער חיישי׳ דלמא ההוא גופא מזוייף הוא עכ״ל. ולכאורה נ״ל לפרש שיטת רש״י בזה כשיטת הרא״ש ז״ל שכתב דה״ה כשהוחזק בב״ד אפילו לא קרא עליו ערער מקיימינן ממנו והא דקתני קרא עליו ערער אורחא דמלתא קתני שלא היו רגילין לקיים שום שטר אא״כ קרא עליו ערער וא״כ מ״ש רש״י דאי לא קרא עליו ערער כוונתו דאי לא קרא עליו ערער א״כ לא הוחזק בב״ד מש״ה חיישינן שפיר דלמא ההוא גופא מזוייף הוא. אבל הש״ך בח״מ סימן מ״ו כתב דשיטת רש״י איירי דשטר זה שהוחזק בב״ד אין אנו מכירין חתימת הדיינים ומש״ה חיישינן דלמא הוא עצמו מזוייף כמ״ש התוס׳ לקמן דכ״א בד״ה עד ודיין אלא דלענ״ד סתימת ל׳ רש״י אינו מורה על כן ועוד דהשתא נמי אע״ג שקרא עליו ערער מאי מהני מאי שהוחזק בב״ד כיון שאין אנו מכירין חתימת הדייני׳ דלמא הוא גופא מזוייף ואי משום דחזינן ששקט הערעור א״כ אפי׳ לא הוחזק בב״ד כיון ששקט הערעור לקיים ממנו ולמאי דפרישית א״ש והנלע״ד כתבתי ושיטת הש״ך יש ליישב ואין להאריך:
קונטרס אחרון
אמר רב אסי אין מקיימין את השטר אא״כ קרא עליו ערעור ופירש״י דאי לא קרא עליו ערעור חיישינן דלמא ההוא גופיה מזוייף הוא וכתב הש״ך בח״מ סי׳ מ״ו בפי׳ רש״י דאע״ג שהוחזק בב״ד ונתקיים אפ״ה חיישינן שמא הקיום עצמו מזוייף. ולענ״ד לא יתכן לפרש כן כמ״ש בפנים אלא דיש לפרש כוונת רש״י כשיטת הרא״ש ז״ל דאי בלא קרא עליו ערעור מסתמא לא נתקיים בב״ד ע״ש: בתוספו׳ בד״ה ורבי יוחנן וכו׳ וא״ת ואמאי לא מצו חזו בכתבא ולאסהודי הא תנן בפרק גט פשוט עכ״ל. ולכאורה נראה ליישב קושייתם דהא דאמרינן בעלמא עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב״ד היינו דוקא היכא שכבר מסר השטר לבעל דבר דמסתמא נעשה כדין וכמי שנחקרה דמי. ומש״ה א״ש ההיא דגט פשוט כיון שראו העדים השטר ביד המלוה. משא״כ הכא היכא שאין זוכרין מעצמן פסול שמא לטופס בעלמא כתבו כן. והיינו נמי חששא דפ׳ ד׳ אחין. ואע״ג דבריש גיטין אמרינן בגט שיוצא מתחת שליח הבעל דמדאורייתא כמי שנחקרה עדותן בב״ד דמי התם נמי כיון שמסרו העדים הגט ליד הבעל מסתמא נכתב ונחתם כדין ואפשר שזהו בעצמו תירוץ ר״י שכתבו התוספות בסוף הדיבור שכל שטר שלא נכתב מדעת הלוה לא חשיב שטר כנ״ל ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush